מוטי ואסתי, בעלי המקום מכוונים אותי וממש לפני המדרחוב אני פונה שמאלה ועובר בזמן ל-1800 ומשהו. בית אבן ציורי הוא הדבר הראשון שתופס את העין. "זו היתה האורווה של סבא שלי" אומר מוטי, ואני חושב שעם כל הכבוד לסוסים, ויש כבוד, אני מעדיף את הייעוד הנוכחי: לאונג'-בר יפה שמיועד בין היתר לארוחות בוקר, ונראה כאילו יצא ממגזין עיצוב שהקדיש פרק לפרובנס.

אם אתם עדיין מרגישים בארץ, תציצו בחלון הגדול בקיר הפנימי. בחדר הסמוך מנמנמות חביות שמנמנות. "לא אמרת שאתה עושה יין!" אני מסתובב אל מוטי, אבל הוא מקדים אותי ומושיט לי כוסית. תוך שניה מצטרפים לחגיגה חטיפים מלוחים וגבינות ביתיות. למי יש כוח ללכת לראות עכשיו את הסוויטות?...

שעה ושלושה סיפורי 'זכרון' מאוחר יותר, אנחנו מתנדנדים לכיוון המבנה שבעומק השטח. אנחנו מצליחים בקושי לא ליפול לבריכת השחיה הגדולה שבדרך ומגיעים לבית גדול בצורת ח' שבחזיתו פטיו מרוצף.

4 דלתות מובילות מפה לסוויטות שנראות גם הן כאילו עוצבו במיוחד לפקידי הברון שהגיעו מצרפת לפני מאה ומשהו שנה. יש פה קירות בצבע קרם, וילונות ארוכים וריהוט עץ שצועק אירופה - מה שמתיישב עם זה שלא מעט תיירים מגיעים הנה. יש תקרה גבוהה, חדר רחצה גדול ומרפסת נחמדה לאספרסו של בוקר.

גן עצים שמקיף את הבית נותן פרטיות סבירה מהשכנים וג'קוזי ספא שמסתתר בין העצים משלים את התמונה.
ביציאה אני קולט שהשכנה מצד אחד היא שרה גיבורת נילי, ומצד שני המדרחוב עם הגלריות ובתי הקפה המתוקים שלו. בין ההיסטוריה המפוארת, להווה המעודכן, חאן סמדר הוא אחלה שילוב בין העולמות.

הסוויטות ב"חאן סמדר" בנויות ללא מטבחון אך מציעות פינת קפה חיננית. בהתחשב לשפע אפשרויות הסעודה באזור, העדר המטבח לא מהווה חסרון משמעותי.

המיקום כאן מושלם - ממש מטר מהמדרחוב הציורי של זכרון.  במתחם ייקב בוטיק פרטי, המציע יינות מצויינים וארוחות הבוקר מוגשות בלאונג' בר השוכן במבנה רומנטי מהמאה ה-19 ששימש בעבר כאורווה. ניתן להזמין טיפולי ספא אל הסוויטות.

ביציאה אני קולט שהשכנה מצד אחד היא שרה גיבורת נילי, ומצד שני המדרחוב עם הגלריות ובתי הקפה המתוקים שלו. בין ההיסטוריה המפוארת, להווה המעודכן, חאן סמדר הוא אחלה שילוב בין העולמות.