כתבה מס' 2 טיול

כבתות בנושא "בינה ובינו"
התאהבות – לא מה שחשבתם
על פניו, הקשר הזה היה מוצלח מאוד: שני אנשים צעירים, מושכים וחכמים, עם שאיפות וסטאטוס חברתי דומים, מודעות גבוהה וניסיון חיים נפגשו להם באמצע הדרך. זה הרגיש נכון, הם התחברו בקלות ופצחו במערכת יחסים מספקת, סקסית ונטולת קונפליקטים, עם מטרה ברורה – להקים משפחה. הם ביססו את הקשר על תחביבים משותפים, תקשורת בוגרת ותמיכה הדדית והכול, כאמור, "תיקתק" מצוין, בלבד פרט "שולי" – הם לא התאהבו. "לא נורא" – הם סיכמו ביניהם , "הרי בכל מקרה מדובר בתופעה זמנית, חולפת, אשר בשום דרך לא מעידה על טיב היחסים ולא מבטיחה את המשכו של הקשר. וחוץ מזה, זה בטח עוד יקרה". הזמן חלף לו, הם המשיכו להתראות וליהנות ביחד, אך "הפרפרים" לא הגיעו. לאחר כמה חודשים הם נאלצו להודות בכישלון. הדבר הזה, "המרכיב הסודי" הם קרו לו – היה חסר להם יותר ממה שחשבו. הקשר התפרק והם נפרדו עם תובנה כואבת – ההתאהבות נחוצה למערכת יחסים, בדומה לאבני יסוד אשר מחזיקות ומבססות בנין שלם.
ההתאהבות, "הכוכבת" הראשית של התרבות האנושית, היא תופעה עוצמתית במיוחד, מענגת ומעשירה כל עוד היא הדדית, הרסנית ומכאיבה כאשר היא לא זוכה למענה. התסמינים של התאהבות ידועים לכל - עונג ועינוי, התרגשות עצומה, חוסר יכולת לישון או לאכול, תשוקה מינית עזה ורצון אובססיבי להיות ביחד.  אך מה היא התאהבות? חוויה פסיכולוגית? תוצר חברתי, המיוצר על ידי מדיה וחינוך? תהליך הורמונאלי בלתי נשלט? המדע המודרני מספק תשובות מרתקות אך חלקיות בלבד ומשאיר אותנו, המתאהבים האנושיים, בערפל סמיך.
אחד ההסברים הנפוצים לתופעת ההתאהבות מבוסס על תיאוריה אבולוציונית. על פי תיאוריה זאת התאהבות מהווה מעין "דבק" המחבר בין בני הזוג, מעניק להם תחושת אימון, דוחק אותם לקיים יחסי מין ומסייע בכך בתהליך הרבייה. על פי מחקרים מסוימים, נשים הנתונות במצב התאהבות פוריות יותר. התאהבות היא תופעה חוצה תרבויות, המתקיימת משחר ההיסטוריה בכל חברה אנושית. עובדה זאת תומכת בטענה אשר התאהבות היא מנגנון אבולוציוני עתיק ומושרש ביולוגית.
ישנם אלה המכינים התאהבות "אי שפיות זמנית". וזאת מכוון שמוחו של המאוהב מזכיר באופן מטריד את מוחו של אדם הנתון במצב פסיכוטי. החומרים הכימיים המשתוללים בראשם של חולי הנפש וחולי האהבה כאחד משבשים את פעילות המוח וגורמים למידע להיקלט באופן מעוות. המאוהבים מתעלמים באופן מוחלט מהמגרעות של מושא אהבתם, ואף יותר מזה- הם נוטים "להלביש" עליו תכונות חיוביות אשר לא קיימות במציאות. לכן, לאחר שהתאהבות חולפת ("עונת התאהבות" קצרה במיוחד, עד 9 חודשים) ניצבים בני הזוג מול מציאות חדשה: הדמות הקסומה והמוערצת שליוותה את ליבם במשך חודשים (או לפעמים ימים או שבועות בודדים) הופכת כנגד עיניהם לאדם בשר ודם, שונה בתכלית מזה שהכירו קודם. ובכן, מסתבר שלהיגד "אהבה עיוורת" יש בסיס מדעי מוצק.
ההורמונים והחומרים הכימיים המופרשים במוחו של מאוהב, מכונים לעיתים "סם האהבה". וזאת מכוון פעילותם גורמת להשפעה הדומה להשפעתם של סמים, כדוגמה אקסטזי וקוקאין ומעניקה ל"מסוממים" תחושת איפוריה, התרוממות הרוח ושכרון חושים, המאפיינים הבולטים של חוויית ההתאהבות. לתחושות המענגות האלה יש פוטנציאל התמכרותי. דמויות ספרותיים כמו דון ז'ואן וקזנובה, שלל "סטוציונרים" מודרניים - רבים מגברים ונשים אשר "מדלגים" בין מערכות יחסים קצרות, הם למעשה, מכורים לתחושת ההתאהבות. "הנרקומנים" של אהבה לא מסוגלים להתמודד עם סיומה של החוויה ומחפשים באופן מתמיד מקורות החדשים ל"היי" הרומנטי.
טוסטסטרון, "הזיאוס" של ההורמונים הגבריים, מופרש גם הוא בכמויות עדירות במוחן של נשים וגברים מאוהבים. הוא זה אשר גורם לתופעת "הפרפרים בבטן", לתשוקה מינית מוגברת ורצון לזכות באופן בלעדי באובייקט ההתאהבות. המאוהבים שנתונים תחת "מתקפת" טוסטסטרון, מתנהגים בדומה לציידים קדמוניים במהלך מרדף חסר מעצורים לאחר הקורבן "הנחשק".
ובכן, המוח המשתולל של אדם מאוהב דומה לרכבת הרים בלונה פארק. סקלת הרגשות, המופעלים על ידי "קוקטייל" הכימי המורכב, נעה בין הנאה ופחד, תקווה וכאב, תשוקה ושלווה, קרבה וריחוק. המתאהבים "חיים בסרט" ומגלמים בו תפקידים דרמטיים, ארוטיים והומוריסטיים בו זמנית.
כיצד אנחנו בוחרים את אובייקט ההתאהבות שלנו?
האם קיימת התאהבות ממבט ראשון?
מה ההבדלים בין גברים ונשים מאוהבים?
כיצד שומרים על "להט" ההתאהבות ומונעים ממנה להיעלם?
מה הם "התסריטים" האפשריים בסיום תקופת ההתאהבות?
על כל אלה אדבר בכתבות הבאות. נשתמע נטשה
(ארז, יש לי כבר המשך, אשלח לך לניוזלטר הבא)

.