הערב יורד ואתם בדרככם לעוד חתונה בקיץ הארוך הזה. זה זוג חברים שלכם שמתחתן, לא מאוד קרובים אליכם, אבל הזמינו אתכם. ומה יש לומר, סך הכל - אירוע נחמד. כמו השבעים שהייתם בהם בשלושת החודשים האחרונים. אתם מגיעים, שותים קצת יין, מנשנשים טאפאסים מתוך המגשים שחולפים לידכם, ואוטוטו תתכנסו עם כולם לחופה. אחרי החופה (המרגשת כמובן) תתישבו לאכול. פעם, הייתם פורשים מפית ליד הרבע עוף והר של אורז צהוב בצידה של קערית חמוצים ומיץ ענבים. והיום?
היום זה מתחיל במגשים מלבניים מעץ מלא עם ריבועי סושי בשלוש שכבות, ממרחים באינסוף צבעים, לחמים מכל סוג שהוא, סלטים שמורכבים משלל עלים ירוקים (אורגניים, ברור) גרגירים, זרעים, ורטבים. למנה עיקרית - לפחות שבע סוגי מנות לבחירה, ועל הקינוחים אין בכלל מה להתחיל לדבר: ריבת חלב, חלב שקדים, שקד מקורמל, וקירמול אגוזים. שוקולד לבן ושחור, שחור ולבן, עם סוכריות קופצות וגם בלי, מקפא ג'לי דובדבנים בקטיף עצמי ייחודי, ועוגת שבע שכבות על בסיס טבעוני. ופירות. המון המון פירות. בעיקר כוכבי קרמבולה. מישהו אי פעם פגש קרמבולה שלא בחתונה? אני לא.
בקיצור, הארוחה היא כבר מזמן לא רק ארוחה. היא מיצג ראווה של "בואו תראו מה הקייטרינג האדיר והיקר ששכרנו מסוגל לעשות". וזה נחמד, לא אומר שלא, אבל לאחרונה שמעתי על עוד כמה אופציות, רחוקות מהאחרונה שתוארה כאן, אבל לא פחות טעימה וייחודית ממנה, אם לא הרבה יותר.
כי תחשבו על זה רגע, מי אמר שהשפע המוגזם הוא האמת המוחלטת? ומי אמרה שאי אפשר אחרת? הכירו את "
החתונה החברתית" - קונספט חדש שישנה את כל מה שחשבתם על חתונות והחוקים הלא כתובים שלהן. בחתונה כזו האורחים הם אלה שמביאים את האוכל (מעשה ידיהם), החברים עוזרים לארגן ולסדר והם אלה שמצלמים ואפילו בוחרים מראש את השירים שיתנגנו בחתונה, כולל את שיר החופה. להורים ההמומים אין כל כך ברירה אלא לשתף פעולה עם העניין, והאמת היא שבסוף הם הכי נהנים, מופתעים מעצמם על הזרימה והספונטניות שפחות מאפיינת את הדור שלהם. הם מוצאים את עצמם "מתגלשים" על החוויה ו"עפים" עליה, כאילו הייתה הרעיון שלהם.
מי אתם, זוגות החתונה החברתית?
אז מי הם הזוגות שמחליטים להתחתן בחתונה חברתית? ככל הנראה במיוחד כאלה שמאסו בטרנד השחוק והמסחרי שחוזר על עצמו, בו הצ'ק הוא המתנה המקובלת, מנות אוכל ראוותניות הם הקולינריה הנפוצה, והסלוגן "כמה שיותר- יותר טוב" הנפוץ כל כך, פשוט לא מדבר אליהם.
לזוגות אלה יש חברים שרוצים לעשות קצת יותר מאשר להביא צ'ק ולהשתטות שיכורים על רחבת הריקודים כאחרון הדודים, וכאן יש להם הזדמנות ממשית לעשות זאת ביום שמחתם המיוחד של המתחתנים וביחד איתם. לא להיות עוד אורח מנוכר, אלא להיות חלק אמיתי באירוע.
כמובן שהחרדה היהודית ש "לא יהיה מספיק אוכל" היא אחד החששות שעולים בהתחלה בקרב האורחים (משפחה וחברים), אך זו מתפוגגת כשאחד מהם מרים את הכפפה ומעביר בין החברים מסמך גוגל בו כל אחד כותב מה הוא יביא. בסוף, על השולחן המרכזי, יחכו אינסוף מנות: פשטידות במגוון צבעים, סלטים, תבשילים, ואחרים, לפי בחירת הזוג (טבעוני, צמחוני וכדומה).
באותו מסמך משותף יכולים החברים גם לציין: שירים שהם אוהבים וירצו לרקוד לצליליהם, לוח טרמפים למי שרוצים לעשות "קאר-פול" לאירוע, מתנה שימושית שרוצים להביא יחד, ועוד רעיונות מדליקים אחרים.
אז בהתחלה זה עלול להתקבל כ"הלם" קטן מצד המוזמנים (מה לעשות, גם ללהביא צ'קים מתרגלים כנראה), אבל כשנופל האסימון ומבינים שמדובר בהוצאה כספית פחותה ואפשרות לנתינה אמיתית, פשוטה, ובעיקר כייפית - כולם מתגייסים ועוזרים ליצור אירוע מהנה, אינטימי ומשותף.
בארץ יש מספר "מקצוענים" בתחום, אך אני רוצה להציג בפניכם את ה-מקצוענית, שיר שרז, שכעת יש לה גם אתר אינטרנט יפיפה בשם
חתונה שונה שמטפל בנושא מא' ועד ת'. באתר שלה היא כותבת: "חתונה ללא קייטרינג, שהאורחים מביאים בה את האוכל ובאים עם סיר, קדירה או תבנית, מפתיעה בכל פעם מחדש, באיכות המנות, בהשקעה של המבשלים ובמגוון הקולינרי. רק חלק מהמוזמנים מביאים את האוכל וכל אורח, הופך לשותף ועושה זאת בכיף, עם שמחה ואהבה גדולה. ובעצם, ככה התחתנו כולם, עד לא מזמן". והאוכל, תזכרו, הוא רק חלק מהחוויה.
אז אם אתם מתכננים להתחתן, או מכירים חברים שחושבים על זה, תציעו להם את הקונספט החמוד הזה. כי לפעמים אנחנו לא יודעים שאנחנו אוהבים משהו לפני שאנחנו מכירים אותו.
ושיהיה במזל טוב!
